<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף פז:</h2>
כתב רבינו יעקב ז"ל בספר הישר כל נדרי דאמרי' ביום הכפורים הגיה אבא מארי ז"ל מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה בכלהון איחרטנא בהון וכו'. וכן העיקר והאומר מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה הבא עלינו לטובה כולהון דיחרטנא וכו'. אינו אלא טועה. שאי אפשר לו להתיר את עצמו בלא חרטה דמעיקרא ובלא יחיד מומחה או ג' הדיוטות. ועוד שהלכה כרב פפא שהוא בתרא שאמר בפרק השולח (ל"ה:) צריך לפרוט הנדר והכי נהיגין אלא מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו עיקר. וסמך לדבר הא דאמרי' בפרק ארבעה נדרים (כ"ג.) הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור כל השנה יהיו בטלים ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר ופריך גמרא אי זכור בשעת הנדר קיימיה [לנדריה] ובטליה לתנאיה. דלא דמי (למאן) [למאי] דאמר לעיל או[מר] בפני חברו כל נדרים וכו' דהתם ודאי לא מבטיל תנאיה דידים מוכיחות שלנדרו שלאחריו מתכוון. ופריק אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר וכן הלכה דשטת פרכת הגמרא ודברי אביי מוכיחין כן. ורבא ורבינא דמשני שנויא אחרינא לא פליגי אגמרא ואפירוקא דאביי אלא בעי לשנויי לישנא דמתני' דקתני ובלבד שלא יהא זכור דלא איצטריך לשנויי בלבד שלא יהא כדקא משני גבי שבועות היכא דמפרש אביי שבועה שראיתי ורבא פריך הא דומיא דנדר דקתני וכו' אלא אמר רבא בנדר יאסרו וכו'. אם לא ראיתי ואאביי לא פליגי אלא בעי לאוקמא לישנא דאם לא ראיתי. והכא במאי עסקינן שהתנה בראש השנה ולא ידע ממה התנה אם מדברים שבינו לבין חבירו או מכל מקום או מכל שאר נדרים והשתא קא נדר אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת ראשונה אני עושה לכשיזכור שמדבר הזה היה התנאי נדריה לית ביה מששא והיינו דאמרי' רב הונא בר חיננא סבר למדרשיה בפירקא דהכי שכיח מלתא דכשאדם מתנה בראש השנה ולאחר מכאן מתוך כעסו נודר ומדיר ואינו נזכר בתנאו כשיזכור בטל תנאי הנדר כדמוכח שמעתא ועוד מדקתני הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה וכו'. שמע מינה דלא בשכחת קצת מיירי דמי מסיק אדעתיה שישכח ממה התנה ויחזור ויזכור לאחר שיתלה בדעת הראשונה ממה התנה ופי' דמתני' לדברי רבא הכי איתא הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלים (ונשכח) [ובשכח] התנאי (כן) [בין] ישכח לגמרי ובלבד שיהא זכור שהתנה בין ישכח במקצת התנאי בשעה שנדר לית דין ולית דיין דקיימיה לתנאיה ובטליה לנדריה כשטת' דגמרא וכאוקימנא דאביי ורבא לא מפלג אלא בדלא אמר על דעת ראשונה ואע"ג דפרכיה הכא למאן דדרשיה בפרקא אנן דרשינן לה בפירקא משום דהאידנא קיל נדרי טפי משני דרב דבהשולח (גיטין ל"ה.) אמרי' בשני דרב קיל נדרי והכי עדיף לן טפי. ומצינו חלוק בהתר נדרים בין עמי הארץ לתלמידי חכמים דמשנינן בכמה מקומות כאן בתלמידי חכמים כאן בעמי הארץ ודלמא רבא כי אקפד משום עמי הארץ דאתו בפירקא והיו דורשים ללועזות בלעז ואתו לזלזולי בנדרים. ודאי (חמינא להכא) [חרטנא להבא] משמע כדאמרי' בברכות דחמינא ואפי' דאי (חמינא) [חרטנא] כלומר שנזכר בתנאי של ראש השנה לאחר הנדר ונתחרט ויהיה מותר ונסלח לכל עדת בני ישראל שייך כדאמרי' פ' מי שהיה נזיר (נזיר כ"ג.) ושמע חבירו הרי שנדרה בנזיר והפר לה בעלה ולא ידע שהפר לה בעלה והיתה שותה יין כו'. על זה נאמר וה' יסלח לה אף זה שידור ולא יזכור התנאי של ראש השנה המבטל נדרו ויעב' דצריך כפרה וסליחה. ועל זה תקנו לומר ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו' כי לכל העם בשגגה ומה שנהגו לאומרו ג' פעמים שכן רוב דברי חכמים משולשים מגל זו מגל זו מגל זו קופא זו קופא זו קופא זו במנחות (כ"ה.) ואני שמעתי שיש מקומות שאין אומרים אלא פעם אחת. וכן נראה אך לפי טעותם הרגילו ג' פעמים כעין התר נדרים והוסיפו במחזורי' חוץ מגזרת (הישוב) [הישיבות] ותקנ[ו]ת הקהלות שהיו מדמין שהוא היתר נדרים ודברי הבאי הם ופורחים באויר ומה שתקנו לומר כן ביום הכפורים ולא בראש השנה הטעם כמו שהוא במשנה משום דיום הכפורים בטל כל מלאכה איכא (בטפי') [כנופיא] טובא וסמוך הוא לראש השנה ופעמים שיום הכפורים נקרא ראש השנה דאמרי' בראש השנה בעשור לחודש איזהו שנה שראש שלה בעשור לחודש הוי אומר זה יובל כך נראה לרבינו יעקב ז"ל. וכן פסק הרב ר' משה ז"ל בפרק שני דנדרים באוקימתא דאביי ובאוקימתא דרבא וכתב על אוקימתא דאביי ויש מי שהורה להחמיר ואומר והוא שיזכיר התנאי אחר שנדר בתוך כדי דבור. ויש מן הגאונים שאומרים אין כל אלו הדברים נוהגין אלא בנדרים בלבד אבל לא בשבועות. ויש שמורה שדין שבועות ונדרים ענינים אלו אחד הם. וכן יש לו להקדים (שבועתי) [לשבועתו] תנאי כדרך שאמרו בנדרים.
